העיר הלבנה: מה הופך את סגנון הבאוהאוס בתל אביב לייחודי כל כך

מי שמטייל ברחובות המרכזיים של תל אביב, בשדרות רוטשילד, ברחוב ביאליק או סביב כיכר דיזנגוף, פוגש מראה מוכר: בניינים לבנים בני שלוש וארבע קומות, עם מרפסות מעוגלות, חלונות סרט ארוכים וקווים נקיים. אלה בנייני הסגנון הבינלאומי, שמכונים בפי רבים בניני באוהאוס, והם הסיבה לכך שהעיר זכתה לכינוי העיר הלבנה ולהכרה של אונסק״ו כאתר מורשת עולמית. אבל מאחורי המראה הפשוט מסתתר סיפור מרתק על אדריכלות, אידיאולוגיה והתאמה לאקלים.

מאיפה הגיע הסגנון

בית הספר באוהאוס נוסד בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, וקידם רעיון מהפכני: עיצוב פונקציונלי, פשוט ונגיש, שמשרת את האדם ולא את הקישוט. במקביל התפתח באירופה מה שנקרא הסגנון הבינלאומי, שדגל בקווים ישרים, משטחים חלקים, חלונות רחבים והימנעות מעיטורים.

בשנות השלושים של המאה הקודמת הגיעו לארץ ישראל אדריכלים צעירים רבים שלמדו או עבדו באירופה, חלקם בבאוהאוס עצמו. הם מצאו כאן עיר צעירה שצומחת במהירות וצורך דחוף בדיור. הרעיונות המודרניים, שדיברו על בנייה יעילה, שוויונית ובריאה, התאימו מאוד לרוח התקופה ולחזון של חברה חדשה.

לצד זאת, היו גם סיבות מעשיות. בנייה בבטון מזוין בקווים פשוטים הייתה מהירה וזולה יחסית, ולא דרשה בעלי מלאכה מומחים לעיטורים ולגילופים. העיר גדלה בקצב מסחרר עם גלי העלייה, ונדרש פתרון שיאפשר להקים אלפי דירות בתוך שנים ספורות. הסגנון המודרני סיפק בדיוק את זה, ובמקביל העניק לעיר הצעירה זהות חזותית אחידה ועכשווית.

תוכנית המתאר של העיר, שתכנן האורבניסט הסקוטי פטריק גדס, השלימה את התמונה. היא קבעה רשת של רחובות ראשיים ומשניים, שדרות ירוקות וגינות ציבוריות, ויצרה מסגרת שבתוכה הבניינים הלבנים יכלו לצמוח. השילוב בין תכנון עירוני מחושב לבין אדריכלות מודרנית הוא חלק ממה שהפך את האזור למיוחד כל כך.

ההתאמה לאקלים הים תיכוני

מה שהופך את הבאוהאוס התל אביבי לייחודי הוא הדרך שבה האדריכלים התאימו את הסגנון האירופי לשמש החזקה ולחום של מישור החוף. בגרמניה העדיפו חלונות זכוכית ענקיים כדי להכניס כמה שיותר אור. בתל אביב, לעומת זאת, האתגר היה הפוך: להגן על הדירות מהשמש ולאפשר אוורור.

כך נולדו כמה מהמאפיינים הבולטים של הסגנון המקומי. החלונות הוקטנו ושוקעו בתוך הקיר, מעליהם נבנו מצללות בטון דקות, והמרפסות הפכו לחלק מרכזי בבניין, כמקום לשבת בו בערבי הקיץ ולהצל על החדרים שמתחתיהן. הבניינים הורמו על עמודים, כך שהבריזה מהים יכולה לעבור מתחתם ולקרר את החצר. הצבע הלבן או הבהיר החזיר את קרני השמש ותרם גם הוא לקירור.

איך מזהים בניין באוהאוס ברחוב

לא צריך להיות אדריכל כדי לזהות בניין בסגנון הבינלאומי. הנה כמה סימנים מובהקים שכדאי לחפש בסיור הבא בעיר:

• קומת עמודים פתוחה, או לפחות חלקית, בכניסה לבניין.
• מרפסות ארוכות, לעתים מעוגלות בפינות, עם מעקה אטום.
• חלונות סרט אופקיים או חלונות מוקטנים עם מצללה מעליהם.
• חדר מדרגות עם חלון אנכי ארוך או חלונות קטנים בדפוס חוזר.
• גג שטוח, ששימש בעבר גם לכביסה ולמפגשים של הדיירים.
• היעדר כמעט מוחלט של קישוטים וחזית בצבע בהיר.

כל אחד מהמאפיינים האלה מספר משהו על החיים בתקופה: הגג המשותף מבטא את אידיאל הקהילתיות, והעמודים והמרפסות מבטאים את ההתמודדות עם האקלים.

שימור ושיפוץ: בין עבר להווה

במשך עשורים רבים הוזנחו רבים מהבניינים האלה. הטיח התקלף, המרפסות נסגרו בתריסים ובבלוקים, וקומות העמודים נחסמו לטובת דירות או מחסנים. רק בשלב מאוחר יחסית התגבשה המודעות לערכם, ותוכנית שימור עירונית קבעה כללים לגבי שיפוצם.

כיום, בעלי דירות בבניינים לשימור נדרשים לעמוד בהנחיות מחמירות: החזרת החזית למצבה המקורי, שימוש בחומרים מתאימים ופתיחה מחדש של מרפסות. זה תהליך יקר ומורכב, ולעתים מתאפשר בזכות זכויות בנייה נוספות שמוענקות בתמורה. מי ששוקל לרכוש או לשפץ דירה בבניין כזה צריך להיעזר באדריכל שמתמחה בשימור ולבדוק מראש את המגבלות החלות על הנכס.

לצד הקשיים, לשימור יש גם יתרונות ברורים. בניינים משופצים בסגנון המקורי נחשבים לנכסים מבוקשים, והרחובות שבהם הם מרוכזים הפכו לאזורי בילוי, תיירות ומסחר. הסיורים המודרכים בעקבות הבאוהאוס מושכים מבקרים מכל העולם, ומרכזי מידע ותערוכות מספרים את סיפור התקופה למי שרוצה להעמיק. גם לדיירים עצמם יש רווח: בניין משופץ כהלכה מבודד טוב יותר, נראה מטופח יותר ומעניק תחושת גאווה למי שגר בו.

מה אפשר ללמוד מהבאוהאוס לעיצוב הבית היום

העקרונות של הסגנון הבינלאומי רלוונטיים גם לעיצוב פנים עכשווי. פשטות, פונקציונליות והימנעות מעומס הם ערכים שחוזרים שוב ושוב בטרנדים של השנים האחרונות. אפשר לאמץ את הרוח הזו גם בדירה מודרנית: לבחור רהיטים בקווים נקיים, לתת לאור הטבעי מקום מרכזי אך לשלוט בו באמצעות וילונות ותריסים, ולהעדיף צבעים בהירים שמרחיבים את החלל.

גם ההתייחסות לאקלים היא שיעור חשוב. במקום להסתמך רק על מזגנים, אפשר לחשוב על הצללה, על אוורור טבעי ועל מיקום נכון של פתחים. אלה רעיונות שהאדריכלים של שנות השלושים יישמו בלי טכנולוגיה מתקדמת, והם רלוונטיים היום יותר מתמיד.

העיר הלבנה היא הרבה יותר מאוסף של בניינים ישנים. היא עדות לחזון של דור שלם, שילוב מרתק בין רעיונות אירופיים לבין המציאות המקומית, ומקור השראה לכל מי שמתעניין באדריכלות ובעיצוב. בפעם הבאה שתעברו ברחוב תל אביבי, הרימו את המבט מעל קומת הקרקע, ותגלו עולם שלם של פרטים קטנים שמספרים סיפור גדול.